המלים הטריות האלו

אימנו, אהובת לבנו, נאספה אל אימותיה הגדולות ערב ראש השנה.

לבה נדם בדיוק במרווח הזמן שהעניק לנו את הזכות לקבור אותה טרם כניסת החג כדרך צדיקות. וכדרך צדיקות, ידעה נשמתה שראש-השנה מבטל שבעה, כדי שגם הפעם, כדרכה, לא נטרח באבל על לכתה.

בשעות שקדמו לשקיעתך אל השמים וממצולות אוקיינוס נשימותיך הכבדות השמענו לך שירים של אנריקו מאסיאס, פיוטים באנדלוסית, לכה דודי, חנן בן ארי ישבנו סביבך, עוטפים אותך באהבה עצומה מלהגים לעצמנו מלות חולין בעוד נפשנו סדוקת הלב נדרכת לפעימות המתכת הכבדות מנשוא של ידיעת הסוף

מעט לאחר חצות היום, יום צלול של ים רגוע ונשימות אחרונות היה זה, כמדומני ליבך הכביר החל רוקד את המחול האחרון שלו

שרנו לך סביב המיטה אשת חיל, אנא בכח, ועוד שלמות מלים נפלאות למידותייך צרידות ילדייך נשזרה בתום החורך של הנכדות ושרנו חזק, פועם, כדי שמלאכים יחפזון לאוספך אל בינות כנפיהם, חפה ממכשירים צינורות ומחטים.

ואיש מוקפד במדי גן-עדן מגוהצים עבר חדר אחר חדר באלפי חדרי ליבך הע-נ-ק-י כיבה אורות, הגיף נופי נפש, כיסה מעשי חסד ונטלך ביד בוטחת, אשה צנומה עם לב כביר ואת קלת משקל וצחורה אל היושב במרומים.

אימוש, תהום לי בנפש מכדי לבטא. זה יגיע. רק חש בכל נים ואיבר בגופי, כמה גא על שזכיתי להיות בנך.