דברי פרידה - מזל שי - אחותה הקטנה של יפה

הספד ומלות פרידה ששיתפה מזל שי, אחותה של יפה במעמד גילוי המצבה במלאת 30 יום לפטירתה.

אחותנו יפה -הרבנית שלנו ,הצדיקה והאהובה.

ב 3 אוגוסט אושפזת לבדיקות. חשבנו שיגלו סוף סוף ממה את סובלת ,יטפלו ותשובי הביתה.לצערינו זה לא קרה.חודש ימים ראינו את ההידרדרות ולקראת הסוף את הסבל שלך.היינו שם ולצערינו מחלה ארורה (ושמה קסטלמן) הכריעה אותך.

סליחה שלא הצלחנו לעזור לך. בהתחלה הייתה אופטימיות ושתתגברי ותצאי לשיקום. אפילו ביקשת איפה תרצי את השיקום. היית צלולה וברורה. הבנת את המצב ושיתפת פעולה למרות הדקירות הרבות בשתי הידיים לבדיקות דם היומיומיות.

בחודש הזה הכרנו מקרוב את הנכדות והנכדים המקסימים. כנרת מירב ונועם בדאגה אין סופית. אופיר (הרב נועם), מוטי ודיקלה שעשו ימים כלילות להיות איתך ולהתייעץ עם מי שרק אפשר. יוסי שלך שבהתחלה רצה שתהיי בבית אבל הבין מהר מאד שזאת מחלה קשה ודאג לך.

בורכת במשפחה מלוכדת תומכת ואוהבת .

האחיות אילוז , בנת ממה (בנות של ממה בערבית)-כך אנחנו נקראות במשפחה , בעיקר באשדוד.

עדיין לא קולטות שאת לא חלק מאיתנו. ניסיתי למצוא האם אי פעם רבנו או אפילו התווכחנו על משהו כדי לבקש סליחה.

ובכן אחותי לא מצאתי.התחלתי בתקופה הרווקות ,שנות השישים כשהגענו לארץ לדירת 3 חדשים בנצרת עלית. ההורים בחדר שינה יחסית גדול עם ארון אחד שחלקנו איתם , יוסף שהיה מאורס לעליזה בחדר השני ואנחנו הסתפקנו במה שהיה חדר אוכל \ סלון.

כל ערב הזזנו את השולחן כדי לפתוח את הספה.לא זכור לי אפילו ויכוח מי תישן באמצע בחיבור, כנראה שזאת הייתי אני האחות הקטנה. בהמשך כשכבר בגרנו, אתן כבר נשואות ואני רווקה. עדיין בעבודה ולימודים, עוברת דירות שכורות בחיפה.

תמיד דאגת לשלוח את יוסי שלך שיתקן יצבע ויעזור בהעברות. יוסי עשה את זה באהבה.

כמובן שדאגת לי מתי סוף סוף אתחתן.

בשלב מסוים ההורים והדוד ז"ל עוברים לאשדוד בעקבות יוסף אחינו (איך לא) ואת נשארת עם משפחתך בנצרת עלית. לא זכור לי שהתלוננת על כך, קיבלת את זה כמובן מאליו.

והשנים עוברות

אריאלה בנתניה ואני בהוד השרון.ההורים מזדקנים , כל אחד חולה בתורו, תמיד השתדלנו להגיע לסעוד אותם כל אחת ביום אחר כדי שנהיה יעילות ,בהתחשבות אחת בשניה כעזרה ליוסף ומרים שהיו קרובים יותר.

אחרי שאבא נפטר, אמא גרה אצל מרים אחותינו הגדולה ויוסף בדאגה יומיומית. בשלב הזה יכולנו להרשות לעצמינו ביקורים משותפים שאליהם הצטרפה גם טובה חברתי שאמא אימצה כבת נוספת . הייתה בינינו אחוות אחיות ושיתוף פעולה .

תקופה מאוחרת יותר

יולי 2002 ליאור שלנו מסיים קורס טייס.גאווה גדולה. כל המשפחה מתארגנת להגיע לטקס בחצרים כולל הדודות ואחותנו מרים ,כל אחת עם המטעמים שלה. את הכי רחוקה כמובן לא מפספסת כולל תמונה של ליאור עם שלושתינו. התגאת באחיין שלך הטייס.

11 שנים אחרונות מאז שאיבדנו את ליאור שלנו , הקשר שלנו רק הלך והתהדק.טלפון יום יומי בדאגה אם אני חיה. המפגשים שלנו הפכו תכופים יותר.לא פספסת אף אירוע לזכרו של ליאור .ימי זכרון, אזכרה, טקס מרוץ לשיר ולו יכולת היית מגיעה איתנו גם לרומניה. סיפרת לי על החברה הרומניה שעדכנה אותך בכל מה שקורה באנדרטה.

חוץ מהאזכרות של ההורים והאירועים המשפחתיים היו מפגשי ימי הולדת שלנו, ארוחות בוקר עם התלושים בחצי מחיר של אריאלה והנסיעות לאשדוד. בדרך כלל ברכב ליסינג של מוטי למפגשים אצל מרים עם המשפחה. מעולם לא פספסת מפגשים אלה .

אהבת את המשפחה וכולם החזירו לך אהבה.התגאית בתמונות של הנכדות ואחרי כן הנינות והנינים. גאווה גדולה של סבתא רבא.

למרות שאת היית כבר בפנסיה היית עסוקה יותר מאיתנו. שמירה בבחינות ביחד עם יוסי, הצגות בחיפה ,נופשים בים המלח, טיולים ברחבי הארץ, בעיקר בירושלים וקבר רחל. אהבת להשתטח בקברי צדיקים ולא שוכחת לברך אותנו.

שמחנו עליך הרבנית שלנו. ימי שני היו מוקדשים לשיעור תורה של אופיר (הרב נועם).לפי דעתי מעולם לא פספסת.

חוויות הנסיעות המשותפות

אריאלה יושבת מקדימה על ידי ואת אחותי מאחור. הרבה פעמים טובה על ידך. קודם כל ביקשת להתחבר למטען של הרכב שחלילה הסוללה לא תיגמר לך עד החזרה הביתה.

מצוידת בקופסת פירות חתוכים, פירות יבשים מכל הסוגים,ת מר ממולא באגוז מלך והשקדים המשובחים שקנית בחצי מחיר בשוק. יש גם את הסוכריות קפה ומנטה.

אריאלה הגיעה עם אותו דבר אבל משום מה לא סמכת עליה.חשוב היה לכן להאכיל אותי כל הנסיעה שחלילה לא ארדם. דאגת יחד עם אריאלה להביא את העוגיות שכל אחד אוהב. למוטי שלי עוגיות רולדה של תמרים.

אחותי, הנסיעות האלה וכל החוויות יחסרו לנו מאד.

חתונת הנכדות

בדרך כלל זה בהתראה קצרה של שבועיים או שלושה. אין מצב שלא נגיע .כמובן שהתייצבנו. (והרי אמרת לנו איך אהיה בחתונה בלי האחיות שלי). אחרי החתונה של חרות בגוש עציון ,כשחזרנו בלילה דרך הכפרים

הערביים, הודענו לך אחותי שלא נגיע אם זה בשטחים . בחתונות של טוהר ושירה היתה התחשבות.

הטיול שלנו לחו"ל

מאחר והטיול למרוקו לא יצא לפועל החלטנו על צרפת. ביוני לפני שנתיים טסנו לפריז אחרי תכנון ותאום , הזמנו מלון במקום מרכזי ונגיש ,אירוח עם אוכל כשר אצל שנטל ואיבט בנות הדוד והבטחה שניתן לקנות מצרכים כשרים בפריז .

יפה אחותינו שלא האמנת לי הגעת לשדה תעופה עם מזוודה גדולה במשקל 26 ק"ג וטרולי קטן של 9 ק"ג. רוב המשקל היה מקופסאות הטונה, מנות חמות וכמויות של לחם פרוס וכ"ו .רצית שגם אנחנו נאכל איתך. רק אחרי קיזוז המשקל עם אריאלה נתנו לנו לעבור.

היו לנו ימים כיפיים, עברנו איתך חוויה בלתי נשכחת הלוואי שיכולנו עוד.

ימי שישי

אצלך השבת היתה מוכנה כבר בחמישי .הסלטים הקציצות המאפים וכל המטעמים. לאריאלה אמרת בשיחת הבוקר ."יש לי רק לשים על הפלטה". יום שישי בבוקר התחיל אצלך בביקור אצל הנכדות והנינות לקנות לכל אחת את הלחמניה והמעדן.לצלצל או לכתוב הודעות וואטסאפ בקבוצות הרבות, ברכת שבת שלום עם לבבות פרחים וסמיילי.

לא פספסת את אפרת שגרה באתונה 3 שנים. תמיד שלחת לה ברכה בשעה מוקדמת של הבוקר.הטלפון אלי היה מגיע בסביבות 4 בצהרים, (אני בדרך או בחזרה מבית העלמין). אם ניסיתי לצלצל אליך לפני לא היה סיכוי , תמיד היית בשיחה ממתינה . ליוסף אחינו היית מקדימה לצלצל לפני 11.00 בבוקר.כזאת צדיקה את.

מה עוד אחותנו האהובה?

הרי אפשר לכתוב עוד הרבה סיפורים על טוב ליבך. על העזרה והנתינה. הטלפונים לימי הולדת , זכרת את כולם. המתנות לכל הנכדים שלנו ושלך והנינים. כששאלנו איך את מסתדרת היתה מילת הקסם "ברכה", אם קיבלת משהו מאיתנו "אלוהים יתן לך" .מילים שנזכור לעד.

כמה אירועים שקרו ממש לפני האשפוז שלך (אמצע יולי בערך)

רצית כל כך לראות אותנו והית חלשה מידי לנסוע באוטובוס למרכז. שמחת שהגענו אליך ביחד עם טובה לנוף הגליל, ארוחת בוקר במסעדה שבחרת. לכמה ברכות זכינו ממך. בדיעבד זאת היתה ארוחת בוקר אחרונה.

כשנודע לך שאריאלה ודניה ביקרו את הדודות באשדוד, רצית מאד לנסוע גם. סיפרת לאריאלה שאופיר יביא אותך בדרך לירושלים ומוטי יבוא להחזיר אותך. אריאלה ניסתה למנוע בעדך וזה לא עזר.אחרי שיחה שלי איתך , הייתי די תקיפה. הסברתי לך שאשדוד זה לא בדרך לירושלים ושאת לא מספיק חזקה לנסיעה כזאת. הסכמת בלית ברירה. "טוב אחותי אם את אומרת". אולי גם קצת פחדת ממני.

אני מתנצלת אחותי כנראה שרצית להיפרד מהדודות ואני לא הבנתי את זה.

לאזכרה האחרונה של ליאור לא הגעת. קיבלת מנת דם באותו בוקר כשאריאלה לצידך.

כולם שאלו עליך ,רגילים שאת מסתובבת בין האנשים ומברכת את כולם .

יום לפני האזכרה התקיימה חתונה של מרים הבת של ציפי. רצית מאד להגיע. אחרי שהסברתי לך שלא מתאים לי וגם לא לאריאלה והבנת שאין לך אפשרות אחרת הסכמת איתנו .אמרתי לך שגם אדאג למתנה בשם שלושתינו. שמחת, וכרגיל " אלוהים יתן לך". יכול להיות שגם כאן רצית להיפרד מהמשפחה.

בתחילת יוני עוד חגגנו את יום ההולדת שלי 70 .בירכת אותי בהתרגשות ובדמעות. זה היה כנראה עוד אירוע פרידה שלנו ממך ונשארו הזכרונות.

חשבנו שנזכה לעוד חגיגות של גיל 80 ולצערינו הכל נגדע והלכת לנו כל כך צעירה ואת רק בת 75.

נוחי בשלום אחותינו ואנחנו נצטרף מתישהוא .

אוהבות האחיות ואחינו היקר.